הכתבה הזאת היא הראשונה בסדרת כתבות על שילוב/השתלטות הטכנולוגיה על ענפי ספורט שונים, שהראשון הוא כמובן כדורסל, ב-NBA וביורוליג. 2 ליגות שמתמודדות בין המאבק להבאת הטכנולוגיה המתקדמת של המאה ה-21 למגרש, בין השמירה על טוהר המשחק, בלי להיות תלויים בטכנולוגיה (כמו בגדי הים המיוחדים שהיו לא מזמן בתחרויות השחייה הגדולות), או להיות קנאים לטוהר הספורט בצורה שמונעת שיפוט טהור, כמו בכדורגל.

מחוץ למגרש

הסטטיסטיקה היא הדבר המרכזי שהטכנולוגיה שיפרה מחוץ למגרש, ושינתה את המשחק מהקצה לקצה. בתור התחלה, האופציה של מדידת שחקן לא רק בכמה נקודות הוא קולע, אלא גם באסיסטים וריבאונדים, וכמה שנים מאוחר יותר חטיפות וחסימות (סביר להניח שאם היו מודדים חסימות בתקופה של צ'מברליין וראסל היו להם עונות עם ממוצע של טריפל דאבל בנקודות, ריבאונדים וחסימות), הביאה לכך ששחקנים היו מבוקשים בשביל דברים אחרים חוץ מיכולתם ההתקפית, ומימוש היכולות ההתקפיות הגיע לנקודת שיא חדשה עם האחוזים מהשדה, מהשלוש, ומהעונשין, ששינו לגמרי איכות ההגנות (מבחינת על מי לעשות פאולים, ועל מי לשים שמירה הדוקה מאיזה טווח), והתקפיות (הצבת כל שחקן במקום בו קולע באחוזים גבוהים). זה הביא ליצירת דו"חות סקאוט, מידע על שחקן, לפני החתמתו או בחירתו בדראפט, שהקטינו יותר ויותר את הסיכוי לקניית חתול בשק. ככל שהטכנולוגיה התקדמה נכנסו מדדים חדשים למדידת האפקטיביות של השחקנים, כמו PER שמחשב את היעילות הכוללת של השחקן, ומדדים מתקדמים יותר שכוללים את האחוז מכל ההתקפות שהשחקן מוסר/מאבד, יעילות הריבאונד שלו, ולא מעט מדדים מתקדמים אחרים (ניתן לחפש באינטרנט אם זה מעניין אתכם),בנוסף לתיעוד מלא של כל מהלך של השחקן וצפי איך יזוז ,הובילו לידיעת הכל על שחקן לפני שמחתימים אותו, שונה לגמרי מהערכה סובייקטיבית של שחקן על סמך הכישרון והצלחת קבוצתו, ואפשרות לדעת כמה שיותר על הקבוצה היריבה לפני משחקים או סדרות, שינתה ומשנה את המשחק מהקצה לקצה.

על המגרש

נעלי כדורסל. מהנעלים הבסיסיות ביותר, נעלי אול-סטאר שהשחקנים עלו איתן לשחק, הנעליים עברו כברת דרך ארוכה מבחינת טכנולוגיה. ב-1972 נייק עיצבה את נעלי הכדורסל הראשונות, ומשם הנעליים הפכו לנוחות יותר לרגל, יותר מותאמות לפרקט ולצרכים האישיים של כל שחקן NBA מבחינת הרגליים, כדי לשפר התנועה במשחקו. אבן דרך בהכנסת הטכנולוגיה לנעליים הייתה בשנת 2000, עם הוצאת "Nike Shox BB4", נעליים שכלללו היי טק שסייע להפוך הנעליים לגמישות יותר, והן סופגות השפעה מעצירת העקב בזמן ריצה, ונותנות יותר כוח לרצים (הנעל משומשת גם באתלטיקה). הריצה משפיעה על תנופה של שחקן, ומסייעת לו לנתר לגובה גבוה יותר. וינס קרטר השתמש בנעל בעונת 2000, וזה סייע לו להיות שחקן ה-NBA שקופץ לגובה הגדול ביותר מאז מייקל ג'ורדן, ולזכות בתחרות ההטבעות בשנת 2000:

הטכנולוגיה המשיכה להתקדם עם נעליים כמו Kobe V, שעוצבה בדיוק לצרכיו של הגארד הותיק (הוא עצמו היה אחד מהמעצבים), ומחלקות הטכנולוגיה בחברות הנעליים ממשיכות להתקדם עד היום, לנעליים כמו "LeBron X", שנחשבת לנעל הטובה ביותר בשוק, כולל הטכנולוגיות השונות. הליגה צריכה להתכונן לזמן שהטכנולוגיה בנעליים תשפר בצורה קיצונית שחקנים, ותביא לכך שיהיה מצב שאיכות הנעל לא פחות חשובה מאיכות השחקן, ולמנוע את זה למען משחק הוגן וטהור בין השחקנים.

הטכנולוגיה בשיפוט היא תרומה גדולה של הטכנולוגיה למשחק. ראשית ישנם השידורים החוזרים של מהלכים שנויים במחלוקת, שמונעים מחלוקות ומאפשרים בחינה חוזרת של האירועים. גם התחלת וסיום המשחק, בנוסף למדידת כל רבע, משפרות רבות את המשחק ולא היו בימיו הראשונים, כמו עוד אלמנט שהשפיע לא מעט על המשחק, שעון ה-24 שניות, שמחייב כל התקפה להמשך רק 24 שניות והופכת את המשחק לדינמי יותר, ולא מסיימת אותו בתוצאות כמו 19-18 (משחק שלם בין הפיסטונס ללייקרס לפני המצאת השעון). בספורט הלא מקצועני השעון באורך 35 שניות או יותר, אבל המשחק עדיין דינמי וקבוצות לא מתמסרות ביניהן במשך מחציות כדי לא להפסיד.

בעיות בעתיד

הטכנולוגיה כמובן תמשיך להשתפר, והליגה צריכה לעשות ככל שביכולתה כדי למנוע מהפיכת איכות הנעליים לדבר חשוב כמו רמת השחקן, ולמניעת השתלטות הטכנולוגיה על המשחק. דבר חשוב בכך הוא השגחה (או מניעה) של שימוש בגוגל גלאס, שיכולים לספק לשחקנים מידע מפורט על השחקן שעליו הם שומרים בשניות, החל מהאחוזים שלו מהשדה וכלה באיזו דרך הוא צפוי ללכת לסל, ולתת יתרון ענק לכל השחקנים שמשתמשים בגוגל גלאס על חשבון השחקנים נטולי-המשקפיים האלה.